אמן ישראלי המתגורר בניו-יורק, נולד ב 1974 בתל אביב.
בוגר תואר שני בלימודי אמנות, גולדסמית' קולג', לונדון (2000), ותואר ראשון מבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים (1998). במהלך העשור האחרון הציג מבחר תערוכות יחיד, ועימן נמנות בנרימון קונטמפוררי, ניו יורק (2012), לינדה וורן פרוג'קטס, שיקגו (2012), גלריה אלכסנדר אוקס, ברלין (2011) וגלריה לה-מונטיין, בוסטון (2011). כמו כן, השתתף במספר רב של תערוכות קבוצתיות, וביניהן נמנות גלריה פברדין אנד דה-ורניול, פאריס (2012) ו- גלריה להמן מאופין, ניו יורק (2010).
ציוריו של קון שואבים ההשראה מאסכולת ההדסון שפעלה בארצות הברית במאה ה-19 והשתייכה לזרם הרומנטי.
עבודותיו של קון מתייחסות בעיקר לציורים של תומאס קול (Thomas Cole) ושל אלברט בירשטאדט (Albert Bierstadt) שתיארו את הנשגב בטבע והתמקדו באידיאליזציה שלו.
קון מעמת בציוריו נופים נשגבים עם מעשה ידי אדם, והדבר משמש בידיו ככלי להביע ביקורת חברתית.
הציורים מציעים מעין הבזק של השקר שגלום בתרבות הצריכה. ההפרעות העכשוויות שהוא שותל בנופים הפסטורליים מצוירות בשמן, בניגוד לנוף שמצויר באקריליק, מה שיוצר תחושה של הדבקה ושל חוסר נוחות, של משהו שאינו במקום.
לא רק שהדימויים השתולים הם בקנה מידה שגוי, אלא הם מופיעים ללא הקשר גיאוגרפי או חברתי.
הניגוד, שיוצר את המתח בעבודות, בין הטבע לבין הדמויות או העצמים בני זמננו, מתעצם עם הידיעה שהם באים כתחליף לדמויות האצילים מהמאה ה-19, שבמקור אכלסו את הנופים האלה. קון משלב בציורים טכניקות ציור "גבוהות" ו"נמוכות", אך אינו משתמש בקולאז'ים.