אמנות בשבילי היא: אי שקט. זה מבחינתי הדבר הכי חשוב לאמן. ברגע שאדם מתמכר למחיאות הכפיים, הוא בעצם מחשב את קצו לאחור. חנפנות בעיניי היא סם מוות. המוטו שלי הוא לעולם לא להיות שבע רצון מעצמך. אמן הוא אדם סובל. הסבל מדלל את החלשים ורק החזקים שורדים בסופו של דבר. אם האמנות אינה בוערת בך – אל תעסוק בה.
מהיכן נובעות ההשפעות על האמנות שלי: עד שנת אלפיים ציירתי דמויות אנושיות כשאני מתמקד ברוע לב, שנאה עצמית, כאשר הגוף מרגיש כמרכז אנושי. בעשרים השנים האחרונות אני מצייר נופים. מתמקד באהבת הארץ ובנופיה המגוונים. כך האדמה, הארץ, העצים... הם כמו פלטת צבעים, הם מקור ההשראה שלי.
אמנים שמציירים ציורי נוף יוצרים אותם לרוב לרוחב. אני, לעומת זאת, יוצר גם ובעיקר ציורי אנכיים כך שהתוצאה מתעוותת וכך גם הקומפוזיציה. זה מרתק בעיניי. בשנים האחרונות התחלתי ליצור ציור ובתוכו ציור נוסף שהוא מעין הגדלה של חלק מסוים ומרתק בציור.
האמן האהוב עליי: פרנסיס בייקון בעיקר בזכות הציניות הקרה, האפיפיור שצועק על כיסא... ועוד.
מה מעורר בי השראה בתהליך היצירה: כשנסעתי לפריז בצעירותי הייתי רעב ללחם. חלק מציוריי בתקופה הזו נובעים מתוך תחושות קשות של בדידות כשהסתובבתי עני ורעב בלילות בעיר הקפואה. אחר כך הגעתי לבריסל ואימצה אותי שם חבורה של אנרכיסטים, ביניהם מרסל ברודטהרץ שיצר בזמנו אמנות מושגית (אז עדיין לא הבנתי את משמעותה). אותו מרסל, כתב במקלחת שיר על נייר עם עט דיו והמים זרמו על הכתב ומחקו אותו והוא המשיך לכתוב. אני זוכר שנדהמתי וזה רגע שנתן לי להבין שאפשר לעשות אקספולציות, דברים לא הגיוניים... השתתפתי במיצג בנושא ערך הכסף. לקחנו קופה של בנק ובכל פעם אחד מאיתנו עמד מאחוריה וצעק את שם המטבע בשפתו. המסקנה היתה שהכסף אינו מחבר בין אנשים ושכל אחד מדבר בשפה אחרת.
אחר כך ראיתי באוסטריה קבוצת אמנים שהתפלשה במעיים של בעלי חיים. היו מראות קשים שחוויתי והם שבנו בין השאר את עולם ההשראות שלי.
מה חושבים הקרובים אלי על יצירתי: בזמנו היו שניסו לתייג אותי על פי זרם או קבוצה אבל אני זאב בודד. אני מצייר את האמת הפנימית שלי והיא זו שחשובה לי.
הקשר שלי עם אפרים בידרמן והגלריה: אני מכבד את הדרייב ואת ההתמקדות באמנות. אפרים ניזון מהאהבה לאמנות ומהאקשן. זה האדנלין שלו – האמנות כדרך חיים.
אילו יכולתי להיפגש לארוחה עם כל אמן בעולם, הייתי שמח לעשות זאת עם: עם אותו מרסל ברודטהרץ שצייר בזמנו עם מגריט והיווה עבורי מקור השראה.
על שנות היצירה שלי: אני מגיע מעולם אכזרי פרוורסי של אירופה הכבדה והנוצרית. בארץ, לא ראו סוג כזה של אמנות בעידן 'אופקים חדשים'. אני מאוד ציוני ומחובר ליהדות ויחד עם זאת מאוד שונה ומחובר לאקספרסיוניזם הגרמני. אני חי בשם האמנות ואני דוגל בתעוזה. לא להציב גבולות ולפרוץ עם האמת שלך.
עודד פיינגרש נחשב לאחד מבכירי הציירים העכשוויים החיים בארצנו. נולד בשנת 1938 בירושלים, סיים לימודים ב"בצלאל" בשנת 1963, השתלם בפריז, בריסל ומדריד.
פיינגרש בוגר "מכון אבשלום לידיעת הארץ", חיבר 15 ספרים בנושא ידיעת הארץ, הסטוריה, בשירה ורומנים. זכה בפרסים רבים כולל פרס דיזינגוף בשנת 1976. חבר באגודת הציירים והפסלים בישראל. פיינגרש הציג בלמעלה מ-120 תערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות ובמוזיאונים חשובים בארץ ובעולם.
יצירותיו נמצאות באוספים של מוזיאונים חשובים כגון: מוזיאון ישראל, תל אביב, חיפה, המוזיאון היהודי בבריסל, המוזיאון לאמנות חדשה בלבוב, במשרד החוץ, באוספי רוב הבנקים בארץ, בבתי מלון ואצל אספנים פרטיים רבים בארץ ובעולם.
בימים אלה מוצגת תערוכה מרתקת שלו בשם "סבא ונכד" בה מוצגות זו לצד זו עבודותיהם של האמן מאיר רוזן ונכדו האמן עודד פיינגרש בגלריה העירונית "בית יד לבנים" ברעננה.
למגוון יצירותיו לחץ כאן