יליד הארץ 1946. פסל, צייר ואנטומולוג,חתן פרס ישראל בתחום האמנות הפלסטית, פרופסור לאמנות באוניברסיטת חיפהומנהלו האמנותי של בית הספר "בסיס" לתרבות ואמנות.

בשלהי שנות ה-60 פגש את יאיר גרבוז ובעזרתו החל להציג את יצירותיו בגלריות נחשבות.
באותה שנה הציג לראשונה בתערוכה קבוצתית בגלריה "הקיבוץ" ושנה לאחר מכן קיים את תערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריה "מבט" שב
תל אביב.

ב-1970 נסע לגרמניה, שם הכיר את האמן הרב-תחומי ג'וזף בוייס והושפע ממנו. עד אותה פגישה מכרעת הוא נטה להתמקד בציור, אך עם שובו לארץ החל לעסוק באופן נרחב יותר בפיסול וברישום. בשנת 1983 הוצגה תערוכתו "מלאך בנוף אירי" שסימנה את המעבר לפיסול מאסיבי חומרי מאוד, שממנו נמשכה הדרך אל פסלי הברזל. דורצ'ין היה שותף לשתיים מתערוכות הנושא של "קבוצת 10+" (1969 ו-1986) והציג גם בתערוכה המדוברת והמכוננת: "דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית" אותה אצרה שרה ברייטברג במוזיאון תל אביב. בשנת 1990 ייצג אתישראל בביאנלה לאמנות בוונציה. טרם נסיעתו לוונציה, הוצגו היצירות שיועדו לביאנלה במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת-גן.

דורצ'ין התגורר תקופה קצרה בארה"ב ועבד לצד הפסל הנודע אנתוני קארו.

בשנים 1978- 1986 לימד  במכון לאמנות במכללת "אורנים" והיה ממקימי הסדנאות במקום. בשנת 1991 החל ללמד בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה ובין השנים 1997 – 2002 כיהן כראש החוג לאמנות. בשנת 2007 הוענקה לו דרגת פרופסור מן המניין. בין השנים 1998 – 2004 שימש בתפקיד יושב ראש הוועדה שלהמועצה להשכלה גבוהה לבדיקת תכניות הלימודים לתואר בוגר הוראה באמנויות.

בשנת 1995 נערכה במוזיאון תל אביבלאמנות תערוכתו "באר אטומה".

בשנת 2009 נערכה רטרוספקטיבה שלו במוזיאון תל אביב. התערוכה לוותה בקטלוג מקיף.

יצירותיו של דורצ'ין הם אסמבלז'ים ופסלים עשויים על פי רוב ממתכות, ברזל חלוד עם פה ושם שרידי צבע. חלק מהיצירות מונומנטליות ומוצבות בחללים פתוחים וחלקם מתאימים לפנים או חוץ בית, משרד או מקום עסקי אחר.

על יצירתו זכה בפרסים רבים, בהם: פרס אוסקר פנדלר מטעם קיבוץ לוחמי הגטאות ב-1985, פרס אופטוביצר מטעם מוזיאון חיפה לאמנות ב-1998, פרס א.מ.ת (יחד עם יאיר גרבוז) ב-2003, פרס מטעם קרן המדע והתרבות שלמשרד ראש הממשלה ב-2005, פרס אוייגן קולב ברישום ולתחריט ב-2006  ופרס ישראל לאמנות פלסטית ב-2011.

פסלים וציורים של דורצ'ין מצויים באוספים רבים וחשובים בישראל ובעולם. רבים מפסליו מוצבים באתרים ציבוריים ברחבי הארץ, במוסדות להשכלה גבוהה, במשכן הכנסת וכן באוספי מוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב ומוזיאון תפן.