יגאל ורדי נולד בשנת 1953 בקיבוץ משמר הנגב. צייר, גרפולוג, פסיכולוג וסופר.
ורדי החל לצייר בילדותו. בהיותו בן 6 נסע עם משפחתו לארגנטינה, שם למד מגיל צעיר מאוד באקדמיה לציור אצל הציירת-פסלת ססיליה מרקוביץ, תלמידתו של הצייר אנדרה לוט והפסל אנטואן בורדל (תלמידו של אוגוסט רודן). לאחר חמש שנים בארגנטינה, חזר עם משפחתו לישראל והתיישב בבאר-שבע, שם השתלם אצל משה אגמון ולאחר מכן אצל רפי לביא, רן שחורי ואוסוולדו רומברג.
ורדי בוגר לימודי פילוסופיה ופסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת תל-אביב.
במהלך השנים הציג בעשרות תערוכות, כשהראשונה בגיל 13 (!) (בית העם, באר שבע).
ורדי חקר את הציור המודרני על פי הגישה של וולפלין, באמרה: "היסטוריה ללא שמות". בכך עסק בניסיון לחשוף את המבנים המבוצעים בו-זמנית ואשר עוברים מדור לדור מבעד לסגנונות השונים הקשורים לחקר ההתפתחות ההיסטורית של השפה. הוא מציג את תולדות הציור המודרני, מהאימפרסיוניזם ועד הפוסט-מודרניזם בגישה מבנית של פריטים המסודרים לפי כללים מוגדרים, תוך הצגת השינוי מסגנון לסגנון כשינוי צורני מהותי. התאוריה הוצגה בספרו "מימזיס - הפסיכולוגיה של הציור המודרני" (1996).
הוא פיתח שיטת הוראת ציור אותה הציג בספרו "סקיצה". השיטה מבוססת על מיומנות מתקדמת של ציור וביצוע ספירלי משלב של שרבוט, דרך סכמה, הבנייה של צורה גאומטרית וכלה בכושר ההבחנה של ציור ריאליסטי.
כיום הוא מנהל משרד העוסק בגרפולוגיה ובמקביל עוסק באמנות הציור ובכתיבת ספרים בתחומי המחקר השונים.
הספרים שכתב ורדי בתחום האמנות:
• מימזיס: הפסיכולוגיה של הציור המודרני, 1996.
• סקיצה: הוראת הציור, חניכת האמן, 2004.
• ויווה פיקאסו: פרשנות אסתטית ליצירתו, 2006.
• האישיות הקולאז'ית – תורת אישיות סינרגטית, 2013.
• מטמורפוזה – ציורים לאורך הדרך, ידיעות אחרונות, 2014.
יצירותיו נמצאות באוספים רבים וחשובים בארץ ובעולם.