נולד ב-24 במאי 1895 בבוקרשט, רומניה.

הגיע לציריך בשנת 1915 כדי ללמוד אדריכלות במכון הפוליטכני, והיה ממקימי קבוצת "אמנים רדיקליים" בה היו שותפים גם טריסטן צארה, הוגו באל, ארפ, אלברטו ג'יאקומטי ועוד.

מהקבוצה הזו צמחה תנועת ה"דאדא" שהיה בין מייסדיה (1919-1916). התנועה היתה אוונגרדית ועוררה סערה. הוא השתתף בכל הפעילויות של התנועה. באותה תקופה צייר את המסכות המפורסמות בסגנון של מסכות אפריקאיות אשר הוצגו ב"קברט וולטר".

מאוחר יותר צייר תבליטים מופשטים, המשלבים בין אקספרסיוניזם קוביזם.

בשנת 1921 עבר ינקו לפריז, חזר לבוקרשט ועסק באדריכלות יחד עם אחיו.

יצירותיו המוקדמות עוסקות ביחסים שבין צורה וצבע. סגנונו באותה תקופה כלל גם טכניקות של קולאז' (הדבקות) ואסמבלאז' ושימוש בחומרים כגון בדי יוטה, עלים, הדבקות ועוד.

עם עלייתו לארץ ישראל בשנת 1941 הושפע מהנופים והמראות והחל לצייר בסגנון יותר פיגורטיבי בנושאים הקשורים לארץ ישראל ולמדינת ישראל.

היה ממייסדי קבוצת "אופקים חדשים" (1948).

בשנת 1952 השתתף בביאנלה של ונציה, ובשנת 1954 בביאנלה בסאו פאולו.

ינקו היה ממייסדי כפר האמנים עין הוד (1953), היה אולי הדמות הדומיננטית ביותר שפעלה בו.

בשנת 1953 החל בקריירה של הוראה בסמינר הקיבוצים, אורנים.

בשנות חייו האחרונות הוקם בעין הוד מוזיאון "ינקו דאדא" המוקדש ליצירותיו ולסגנון הדאדאיסטי.

זכה בפרסים רבים וביניהם:

1945-1946, 1950, 1951 פרס דיזנגוף

1958 פרס ההסתדרות

1967 פרס ישראל לאמנות בתחום הציור

1982 תואר יקיר תל אביב

נפטר בעין הוד בשנת 1984.

הציג בעשרות רבות של תערוכות חשובות בארץ ובעולם.

יצירותיו נמצאות במוזיאונים ובאוספי אמנות רבים וחשובים בארץ ובעולם וכן אצל אספנים ידועים ויוקרתיים.