דורית יעקובי נולדה בישראל בשנת 1952.
המורים שהשפיעו עליה היו פרופסור חביבה פדיה ומשה גרשוני שעודדו אותה לחפש את הקול שלה ואת הביטוי האותנטי שלה.
אופן הביטוי הייחודי של יעקובי התבלט מתחילת דרכה האמנותית, והפנה אליה את תשומת לבם של אוצרים, מרצים ומבקרי אמנות. היא פיתחה שפה ייחודית השואבת השראה ממקורות פנימיים מיסטיים ומהטבע הסובב אותה, כשהמדבר מספק לה גם את החומרים וגם את ההשראה.
היא רואה ביצירותיה עוצמה וחיים משל עצמן, ובאמנותה – שליחות של ריפוי, ניחומים ואיחוי קרעים.
הציגה כ-60 תערוכות יחיד, בגלריות ובמוזיאונים בניו יורק ברחבי העולם. בין השאר בטורונטו, מונטריאול, ברלין וטוקיו, וכן במוזיאון תל אביב ובמוזיאון ישראל.
זכתה בפרס מטעם קרן שרת, בפרס שר החינוך לציור ופיסול, במלגה לפרויקט בתחום האמנות החזותית של מועצת האמנויות הקנדית, ובפרס יצירה של משרד החינוך והתרבות.
יצירתה של רות דורית יעקובי נטועה במעמקים של הוויה נפשית פרטית, המבינה את הסבל כמצב קיומי של קדמוניות מתמשכת. ההתרחשויות בפנים הנפש, כמוהן כעולם התופעות והטבע, נחוות כביטוי של כוחות מאגיים וכגילום של יסוד רוחני שכמו מאחד את העולם כולו. הוויה קיומית זו קרובה לחוויה הדתית והמיסטית" ולעולם המיתוס הקדום ומתפרשת לכן כמסע: תהליך טרנספורמטיבי, תודעתי ורוחני כמסעם של גיבורים מיתיים אל שאול תחתיות ובחזרה לעולם החיים, או כמסעה של הנפש אל הגאולה והנצח. ביצירתה של יעקובי, מסע זה מתנהל בין קטבים של לידה, מוות והיוולדות מחדש, בתנועה מעגלית המבשרת את החיים מתוך המוות. הכלת ממדיו האֶפִּיים של מסע רוחני מעין זה מחייבת מעשה אמנות טוטאלי ורליגיוזי, שבו הציור, החפץ ופעולת הגוף האנושי נתפסים כמוליכים של כוחות מאגיים, ככלים להיטהרות וריפוי המתאפשרים רק מתוך פעולתם ההדדית והשכנתם זה לצד זה בחלל המשמש להם משכן. בחלל זה מתמצה מסעה של יעקובי מלב הקיום
נפטרה בשנת 2015 בהיותה בת 63.