פורבוכראי נולד באיראן בשנת 1949 ועלה לישראל בגיל שנה.
בין השנים 1973-1977 למד ציור במכון אבני ובשנים 1983-1986 חי ויצר בניו יורק, והחל ליצור בארץ.
בצעירותו, צייר פורבוכראי "פרחים, כמו שאמא שלי אהבה". הוא מסביר שעוד כילד קיבל מחמאות מחבריו לכיתה על ציוריו, וכשנשאל מה יעשה כשיגדל ענה "צייר, אין לי מושג מדוע". "כשסיימתי הלימודים עדיין לא הבנתי מה זה להיות צייר. השאלות המשיכו כמו לפני הלימודים. לא הלכתי למסיבות, הייתי יושב ומצייר".
הפרחים נעלמו עם הזמן והוחלפו בעבודות חושפניות ולעתים גרוטסקיות בציור, צילום וטכניקה מעורבת. בחלק מהן מופיע הוא עצמו, לעתים בדמות אשה, לעתים גבר, פעם ליצן ופעם רקדנית.
יצירות הנוף שלו מופלאות, נוגעות בנוף, לא נוגעות , אולי זה לא נוף, אבל אולי כן. ניתן לראות את הנוף המבצבץ מתחת לשכבות הצבע החדשות המכסות את המשטח, כן, ללא ספק – נוף.
פורבוכראי הציג בעשרות תערוכות חשובות בארץ ובניו-יורק והן נמצאות באוספים רבים וחשובים בארץ ובעולם. בין תערוכותיו החשובות: בשנת 1997 הציג במוזיאון תל אביב לאמנות מבחר יצירות מהשנים 1994-1997. בשנת 1984 הציג תערוכה בשם "אמנות מביטה באמנות" במוזיאון ישראל בירושלים, בשנת 1985 הציג תערוכה במוזיאון היהודי של ניו יורק ובשנת 1991 הציג תערוכה בשם "נוכחות הנעדר: הכיסא הריק באמנות ישראלית" שהתקיימה בגלריית ג'ניה שרייבר לאמנות באוניברסיטת תל אביב.