נולד בשנת 1922 בליטא. עזב את מולדתו ועלה לישראל בסוף שנות ה- 50, כאשר היה בשיא תהילתו האמנותית. עם עלייתו ארצה לא זכה לחיבוקו של הממסד האמנותי המקומי, שבאותה עת פנה למופשט שסימן באמצעותו "רוח חדשה" באמנות הישראלית ("תנועת אופקים חדשים" שעליה נדבר בנפרד).
רוזנטליס לא השתייך לקבוצות המודרנה הישראליות, לא ל"אופקים חדשים" ולא לאחרות המאוחרות יותר. כיון שבא מהיכן שבא, ניתן להבין את רתיעתו מהשתייכות קולקטיבית, ולא פחות מכן, לא לאבד את הקסם הממכר של המבע האינדיווידואלי. התמקמותו בין יפו לצפת, העניקה ליצירתו זהות רומנטית, וכך מצא את עצמו במקביל, מתמקד בקולוריזם, קומפוזיציה, תנופת קו וכו'.
כאשר הגיע לארץ, נאלץ רוזנטליס להתמודד כמו אמנים עולים רבים אחרים עם האור הים התיכוני העז, המצב הפוליטי המורכב, הנוף החדש, ומפגש התרבויות של המזרח והמערב. במצב זה היה חייב לבחור בין היצמדות למה שהכיר באירופה, לבין מעבר לציור המודרני הישראלי. דומה שרוזנטליס בחר לעצמו שביל זהב בו קיבל רכיבים מודרניים רבים, זאת מבלי שוויתר על הציור האקדמי של מזרח אירופה.
בציוריו ניתן למצוא חיפוש של מוסיקה ושירה, כאשר הבסיס הפיגורטיבי נעטף ומצטמצם אל תוך כתמי צבע קונטרסטיים ומתוחמים היטב בקווים עבים ודקים. הנחת הצבע בשכבות הינה עבות, אך עם זאת כאילו שקופות וקלילות, היוצרת ציור שטוח ולירי על גבול המופשט.
עבודותיו של רוזנטליס נוגעות במציאות, אך אליה מתווסף הפירוש האישי שלו במבנה, צורה ואור, כאשר הנושאים העיקריים בציוריו כוללים דמויות (לרוב נשים עם כלי נגינה), פנים חדר ונופים.
על עבודתו אמר רוזנטליס: "בציור שלי אני מחפש את השירה, את המוסיקה. אני מחפש ויברציה של הנחת הצבע וכן את הקצב בתמונה. כדי לפשט צורות צריך לעבוד קשה יותר, לחקור, להשתמש בדמיון, ולערב את האינטלקט ואת הרגשות".
הוא נפטר בשנת 2008.
רוזנטליס הציג בעשרות רבות של תערוכות חשובות בארץ ובעולם, והן נמצאות במוזיאונים ובאוספים רבים וחשובים.