דוד הנדלר (1904-1984) נולד בקייב, אוקראינה, עלה לארץ בגיל 20. מהידועים והמוכרים באמני ישראל.
ציורי הנדלר היו בעיקר בסגנון רישומי-תיעודי באקוורלים בפורמטים קטני ממדים ועממיים ובכך נוצר בידול לעומת יצירות השמן בפורמטים הגדולים. ב-1941 כותב עליו דר' חיים גמזו במסגרת סקירתו את "התערוכה הכללית של אמני ארץ ישראל": "הנדלר הוא אחד מטובי הרושמים בארץ".
ב-1957 כותב חיים גמזו בספרו "ציור ופיסול בישראל": "הנדלר היה אחת התקוות הגדולות של הציור הישראלי. בעיקר נודע כוחו ברישום אך היה לו גם חוש עדין לצבע, והדפים הנאים שלו המצוירים בציפורן והמגוונים בכתמי צבע מים מועטים היו נפוצים בעשרות רבות מבתי תל אביב ובשאר ערי הארץ.היו לו מאות חסידים בקרב חובבי האמנות ואוהדים מקרב חבריו למכחול. ביסודו היה רשם, על כך תעיד קלילות נגיעתו בנייר ....אולם זה שנים אחדות שאין פעילותו האמנותית של הנדלר מורגשת במידה ראויה בקריית הציירים שלנו, וקהל אוהדיו מצפה בקוצר רוח לתנופת התנערות חדשה של אמן רגיש זה"
כותב בועז ארד: "אביבה אורי שבאה אל הנדלר ללמוד ציור ונשארה אתו כאשתו השנייה, הייתה לימים לאחד מעמודי התווך של האמנות הישראלית. הוא צייר על השולחן במטבח שם תלה את הציורים ליבוש, אחר כך היה יוצא למכור אותם. חזונו של הנדלר היה שבכל בית יהיה ציור שלו. הוא רצה שאנשים יחיו עם עבודותיו ולא יחוו אותן דרך קטלוגים. הוא הסתובב ברחובות תל אביב ומכר את עבודותיו במחיר היפה לכל נפש. הנדלר הפך למתעד של תקופה. הוא סיפר על האהבה לנוף ועל האהבה לעיר ועל האהבה לעבודה ועל האהבה. אבל את האהבה הזו לא ניסתה לתאר כעולם מושלם. הוא סיפר את סיפורם של קשיי היום, את המאבק היומיומי להישרדות. הפועל הסבל והעיוור הם מוטיבים חוזרים בציוריו. כך גם האמהות והזוגיות – הקשר בין האנשים לבין עצמם ובינם למקום. הנדלר צייר את היומיומי מתוך רצון להשיב ציור זה לתוך החיים ".
ציטוט של אביבה אורי על רישומיו של בן זוגה, דוד הנדלר:
..."לא הזכרנו עדיין את רב האמן הענק רמברנדט, שלצד יצירותיו המונומנטליות הרבה לרשום ולחרוט; אך זו משימה למעלה מכוחי – הוא האנושי, האוהב, הגאון שיודע את עוצמתו, אך מעמיד עצמו כאחד מתוך רבים.
וכן למעלה מיכולתי לעמוד על הקו של הנדלר – הקו ספוג חום ואהבת אנוש למעלה מכל אמן אחר שאני מכירה, כמוהו כרמברנדט שצייר את פשוטי העם, את פליטי הגירוש, שהיה עצמו פליט החברה, נוגע אף מכחולו של הנדלר ביד חמה ובטוחה במטאטאי הרחוב, באמהות הנושאות את ילדיהן ונאבקות על קיומן, בנושאי המשא הכבד על גבם, משא תרתי – משמע; את האישה הוא מצייר ברגעים של חסד ואור; חסד של אהבה; הרישום שלו כלהבה חמה ומאירה בתולדות ימי הרישום."
הוא זכה פעמים בפרס דיזנגוף היוקרתי והציג מספר פעמים במוזיאון תל אביב. למרות השנים הרבות שעברו מאז מותו, ציוריו עדין נחשבים עממיים וזמינים והחזון של ציור בכל בית עדין ממשיך להתממש.
יצירותיו נמצאות באוספים רבים וחשובים.