קדישמן מנשה אמנות ישראלית למכירה

מיצירות האמן

מנשה קדישמן נולד ב-1932 בתל אביב ונחשב לאחד היוצרים החשובים באמנות הישראלית, הן בתחום הפיסול והן בתחום הציור.

בשנת 1950 התגייס למחזור הראשון של הנח"ל, ועבד כרועה צאן בקיבוץ מעין ברוך ובקבוצת יזרעאל. היה זה המפגש הראשון של קדישמן עם מה שהפך לאחד המוטיבים המזוהים ביותר ביצירתו – הכבשים.

בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 החל ליצור פיסול שהיה קרוב ברוחו אל ההפשטה של אופקים חדשים והושפע אף מן הגישה הכנענית. יצירות אלו, העשויות בברונזה ובאבן הציגו דמויות בסגנון ארכאי או מבנים מופשטים שהתייחסו אל מזבחות.

בין השנים 1970-1964 עסק בבנייה של מבנים גאומטריים מופשטים ומנימליסטיים, שהתייחסו לנושאים כגון שיווי משקל או מאסה פיסולית ושילבו זכוכית. בשנות ה-70 החלה אמנותו להתייחס אל מדיה חדשות כגון אמנות אדמה, בעזרתם בחן את היחס שבין חברה הטבע והאמנות.

בשנת 1978 לדוגמה, הציג במסגרת הביאנאלה לאמנות בונציה את "פרוייקט הכבשים: הטבע כאמנות והאמנות כטבע". במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 החל לעסוק במיתוס "עקדת יצחק", סביבה יצר ציורים ופסלים רבים.

בין יצירותיו הידועות הפסלים "מתח" (1966), "התרוממות (1973), "עקדת יצחק" (1985-1982), "שלכת" (2001) וכן סדרת ציורי הכבשים.

 

בראשית דרכו כפסל הייתה עבודתו מאופיינת בסגנון מודרניסטי אנטי גרביטציה, בהשפעת מורו וחברו הפסל האנגלי אנתוני קארו. באותן השנים זכה בפרס ראשון לפיסול בביאנלה לאמנים צעירים בפריז.

בשנות ה-70 עבר קדישמן לעבוד נרחבות בניו-יורק והיה מקורב לאמנים כגון אנדי וורהול, רוברט ראושנברג, ג'ורג' סגל וכריסטו, עימם גם שיתף פעולה בפרוייקטים אמנותיים וניהל קריירה בינ"ל משגשגת.

בשנת 1978 הציג בביתן הישראלי בביאנלה שבוונציה. קדישמן הביא לוונציה עדר של כבשים חיות, על גבן צייר כתמים כחולים, והפך את הביתן הישראלי לדיר ואת עצמו לרועה.
בעקבות הביאנלה החל לצייר את ראשי הכבשים. הכבשים שהחלו כסמל לדמות הקורבן, הפכו לדמות החיה ביותר והאקספרסיבית ביותר שידעה האמנות הישראלית.

קדישמן הקדיש חלק ניכר מזמנו לציור וסימן ההיכר הבולט שלו הנם עשרות דיוקנאות הכבשים שיצר. לצד דיוקנאות הכבשים שצייר טיפל קדישמן במוטיבים אחרים הקשורים לחוויית הלידה והמוות ונושא העקידה בסיפורי התנ"ך.

הידועים הם סימבול הכבש והאייל:

כבש

לאחר שבמהלך שנות השבעים טיפל קדישמן בנוף על דרך הצמצום של הפער בין הטבע לבין האמנות, הבחירה שלו להציג עדר כבשים כיצירת אמנות, הייתה צעד נוסף ורדיקלי בכיוון זה. ב-1978, כנציג ישראל בתערוכה הבינלאומית הביאנלה בוונציה, הוא הכניס כבשים חיות לתוך הביתן הישראלי, צבע כל אחת בכתם כחול וכך הפך את העדר למעין ציור מהלך. בהדרגה החל להעשיר את הדמויים על ידי תוספת קווי מתאר וצבעים. מכאן עבר לציור, כשהוא מפריד את הכבשים ומתמקד ב"ראש", מעין דיוקן אינדיבידואלי של ראש כבש.

אייל

מוטיב הכבשים, הוביל את קדישמן לפתח את נושא עקידת יצחק, שבו יש לאיל תפקיד מרכזי. במקור, ראש האייל היה מגולף באבן ואחר כך נוצק בברונזה. ההתעניינות של קדישמן בנושא, קשורה להיבטים מיתולוגיים וקדמונים של דימוי האיל, ומכאן גם הסגנון שמזכיר פיסול ארכאי מן המזרח הקדום,סגנון שהיה רווח בארץ בשנות החמישים.

 

מבחר חלקי של לימודים:

1947-50 עם הפסל משה שטרנשוס

1954 עם הפסל רודי להמן

1959-60 בית הספר בלונדון לאמנות סנט מרטין, בית הספר לאמנות סלייד. לימודים עם אנטוני קארו ורג בטלר. חבר לתנועה שעסקה בחוקי המשיכה וקנה לעצמו מוניטין בינלאומי.

1961 – בית הספר לאומנות יפה "סלייד" בלונדון.

 

מבחר חלקי של תערוכות יחיד:

1965 – קדישמן, פסלים – גלרית GROSVENOR, לונדון. ART-FESTIVAL

1967 גלריה דונקלמן, טורונטו

1968 הפסטיבל הבינלאומי באדינבורו – גולדברג וגלרית ריצ'רד ודה מרקו.

1970 יער צהוב – המוזיאון היהודי, ניו יורק. משוטטים – אנג'לסמית אסו.

1971 גלרית הדסון J.L, דטרויט, מישיגן.

1972 מושגים והגשמות – מוזיאון האס לאנג, קרפלד.

1972 הכיכר הצהובה, עמק המצלבה, ירושלים.

1975 יער בדים/כביסה (כבסים) – מוזיאון ישראל, ירושלים. אוצר יונה פישר.

1976 – זכוכית – גלרית רינה, ניו יורק.

1977 גלרית יוניקורן, קופנהגן.

1978 הביאנלה של ונציה, הביתן הישראלי. אוצר אמנון ברזל.

1979 החיבורים/קשרים של קדישמן – מוזיאון ישראל, ירושלים.

1981 גלריה לאמנות אוניברסיטת חיפה. אוצרת אילנה אורתר.

1981 ציורים 1979-1981 – מוזיאון תל אביב. אוצרת שרה בריטטברג-סמל.

1982 אמנות 13 יריד האמנות הבינלאומי, באזל.

1983 קולג' מולנברג, אלנטאון, פנסילבניה.

1983 יריד האמנות הבינלאומי, שיקגו.

1983 גלריה 99, מיאמי.           

1985 עקדת יצחק – פיסול וציור, המוזיאון היהודי, ניו יורק. אוצרת סוזן גודמן.                 

1985 עקדת יצחק – הביאנלה ה-18 של סאו פאולו, אוצר אמנון ברזל.

1983 גלריית פביאן בולאקאיה, פריז.

1985 גלרית פ.ב. ואן וורסט, ואן בסט, האג, הולנד.

1986 דה ביירד, המרכז לאמנות עכשווית, גן הפסלים, מוזיאון ג'מנט, ארנהיים. אוצרת ליזבת-ברנדט, קורטיטיוס, גלרית דלתא, רוטרדם, הולנד.

1987 המיתוס הפך/עבר: ציור ופיסול מונומנטלי –  מוזיאון תל אביב. אוצר אדוארד פריי.

1987 פיסול "עקדת יצחק", מוזיאון תל אביב.

1988 ציורים מנשה קדישמן – אוניברסיטת ליהיי גלריות לאמנות, בית לחם, פנסילבניה.

1988 עקדת יצחק, ברלין.

1988 העקידה – קנייסדטר קירש, המוזיאון העירוני סלאזגיטר, גרמניה.

1989 FIAC 89 – גלרית הייראם מייבל סמלר, פריז.

1989 העדר – מוזיאון גואן שניו לאמנות, שנזן, סין.

1989 העדר הגלריה הלאומית לאמנות, בנגקוק, תאילנד.

1999 פסל "הנשיקה" – פסול רחוב פריז מוסקבה פיסול, סלזגיטר – באד ובראונשוויג קלויסטר, גרמניה. שלכת – מוזיאון לודוויג סורמונדט, אאכן, גרמניה.

1999 מחווה לבלה ובן ציון קדישמן, מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, קיבוץ שדות יעקב מאוחד.

1999 העדר – מנשה קדישמן – המוזיאון לאמנות סינגפור, סינגפור.

1999 ציור השלום ל"בני אברהם" – תיאטרון גבעתיים, תל אביב. אוצר דורון פולק.

1999 פיסול "scream" – לולה בן אבנר גן הפסלים, מוזיאון תל אביב לאמנות.

2000 דה-קוד – העדר – ולישאל, פרנס מוזיאון האלס, הארלם, הולנד.

2000 "אור הבוקר" – מבצר סאבולינה, הלסינקי, פינלנד.

2000 אברהם בינדר/מנשה קדישמן מחווה לאמן – בית האמנים, תל אביב.

2001 העדר – בית קנר, ראשון לציון, ישראל.

2001 פיסול – המשפחה הרחבה, יד ושם, ירושלים.

2001 – הפסל "נוף מולדת" – בנק הפועלים, כיכר רבין, תל אביב.

2001 תערוכת קבע "שלכת" – המוזיאון היהודי, ברלין.

2002 מנשה קדישמן – נשים, הגלריה החדשה מכון אבני, תל אביב. אוצרת גליה יהב.

2002 "בעמק של צער" – גלריה קיבוץ ראש הנקרה, קיבוץ לוחמי הגטאות, גלריה ישראל.

2002 העדר – מוזיאון עוקשי לאמנות, עכו העתיקה, ישראל.

2002 מנשה קדישמן, מולדת אם האדמה – גלריה המטיף שוואביך גמונד, גרמניה.

2002 רישומים בספר "אתה צריך לצלצל פעמיים", של נתן אלתרמן, תיאטרון חולון.

2005 מוזיאון תל אביב לאמנות. אוצר מרדכי עומר.

2006 פיסול – גלריית רמת גן לאמנות, אוצר גדעון אפרת.

 

מבחר חלקי של פרסים:

 1951 מלגה ללימודים אצל רודי להמן, איחוד הקיבוצים והקבוצות
 1960
מילגת קרן תרבות אמריקה-ישראל
1961
מלגה מטעם קרן סיינסבורי, לונדון
1967
פרס לפיסול, הביאנאלה של פאריס
1978
פרס סנדברג לאמן ישראלי, מוזיאון ישראל, ירושלים
 1981
פרס אויגן קולב לגרפיקה ישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל-אביב
1981
פרס חבר השופטים, הביאנאלה הנורבגית הבינלאומית להדפס, פרדריקשטאט
 1984
פרס קרן אווה ומנדל פונדיק לאמנות ישראלית, , מוזיאון תל אביב לאמנות, תל-אביב
 1990
פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, מוזיאון תל-אביב לאמנות, עיריית תל אביב-יפו
 1995
פרס ישראל בתחום הפיסול, משרד החינוך והתרבות
 2002
עמית כבוד, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל-אביב
 2007 
דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן

 

בשנת 1995 נבחר קדישמן לחתן פרס ישראל לפיסול.

יצירותיו של מנשה קדישמן נמצאות במוזיאונים חשובים ובאוספים רבים בארץ ובעולם.

קדישמן מנשה נפטר במאי 2015  ונטמן בבית העלמין בקרית שאול.