נולד בשנת 1893 ברומניה.

בשנת 1912 עלה לראשונה לארץ ישראל והחל לימודי אמנות בבצלאל, אך כעבור שנה פרש ועזב לפריז ללמוד באקדמיה לאמנות "אקול דה-בוזאר". עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שב לרומניה ונשאר בה עד סוף המלחמה.

בשנת 1920 נסע לארצות הברית. בתקופת זו פרסם מספר יצירות שיריות ביידיש. שיאו של המסע היה תערוכת יחיד בניו יורק ב-1922.

ב-1923 שב לארץ ישראל חדור בתפיסה אמנותית ייחודית ובעל ידע בטכניקות ציור שהכיר באמריקה.

הוא היה מהבולטים באמני אסכולת ארץ ישראל שמרדו באסכולה ה"גלותית", לשיטתם, שנלמדה לכאורה בבצלאל. ב-1924 היה רובין הצייר הארצישראלי הראשון, שהציג תערוכת יחיד של ציוריו במגדל דוד שבירושלים. שם התערוכה היה "הכל מזמר בקווים ובצבעים את יופי החיים".

בעקבות סירובו של הנציב העליון הרברט סמואל להשתתף בפתיחת התערוכה בשל הסתייגותו מסגנונו האמנותי של רובין, השתתף רובין בהקמת אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל, ונבחר לוועד הראשון שלה ביחד עם יוסף זריצקי ואברהם מלניקוב. במשך מספר שנים היה יושב ראש האגודה.

הוא נהג לחתום על ציוריו בשם "ראובן", צייר בסגנון גאה ואישי, וכמו ציירים אחרים בני דור החלוצים יצר בסגנון ארצישראלי נקי וישיר. עם השנים הלך ופחת המבע החומרי בציוריו, והנושאים נעשו יותר ויותר רוחניים, אפופים בכעין עשן קסום או ערפל מואר. הוא הרבה לצייר את נופי הארץ, עצי הזית, ואת נופי ירושלים והגליל.

כמו כן, עבד בתכנון תפאורה לתיאטרון הבימה, ולעוד תיאטראות בתל אביב.

ב-1948 מונה לחבר בוועדה המקצועית של ועדת הסמל והדגל, שבחרה בסמל מדינת ישראל.

בשנים 1948–1950 היה הציר הדיפלומטי הראשון של ישראל ברומניה.

פרסים:

1926 פרס הלורד פלומר לציור

1945 קבלת תואר דוקטור לשם כבוד, המכון היהודי לדת, ניו יורק

1964 פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב יפו, תל אביב

1971 פרס אמן השנה, האוניברסיטה ליהדות, לוס אנג'לס

1973 פרס ישראל לציור


רובין נפטר ב-1974.

ב-1983 נפתח בביתו בתל אביב בית ראובן, המשמש כמוזיאון ליצירותיו.