נולדה בשנת 1939 בארץ ישראל. בין השנים 1971–1975 למדה בבית הספר לאמנות קלישר בתל אביב. בין השנים 1975-1976 למדה ליטוגרפיה, תחריט והדפסרשת ב"סדנאות האמנים" בתל אביב. בין פסליה המוצגים במקומות ציבורים, נמצאים פסל של שלושה זמרי מקהלה, על מרפסת בבית המלון ברוטשילד 96 בתל אביב ובגן הסיפור לפי הספר "והילד הזה הוא אני" שבחולון. בשנת 2002 הציגה את תערוכתה "מעבר לכחול" במוזיאון מגדל דוד. התערוכה הכילה כ-30 פסלים של יציקות גוף אדם בצבע כחול. בשנות ה-80 התיידדה עם המשוררת יונה וולך ובעקבות החברות נוצרה תערוכה משותפת של שירים ופסלים מאת השתיים. צימבליסטה הציגה גם בחו"ל, בין היתר במסגרת פסטיבל אדינבורו שבסקוטלנד ב–2004, אז הציבה פסלים בחמישה מקומות שונים בעיר, ובשניה האחרונות הציגה את פסליה בצ'כיה, טורקיה והונגריה.
רז סמירה, שאצרה את התערוכות של צימבליסטה משנת 2010 ועד מות האמנית, סיפרה כי צימבליסטה נהגה ליצור בכל פעם מאותם פסלים אנושיים קבוצות שונות שיצרו בכל פעם סיפור חדש. "כולם תמיד דיברו על העבודות שלה כעל משהו אוניברסלי, אבל בפרויקט בבית האמנים עשינו חיבור בפעם הראשונה לכאן ועכשיו, עבודה שעסקה בצורך במיגון, בריחה וצפיפות. העבודות שלה היו כמו תיאטרון. הדמות האנושית היא שכיכבה בכל העבודות שלה, במצבים שונים. אף שהיו לה כפות ידיים קטנות היא הצליחה ליצור פסלים מונומנטליים, שהציגו מצבים אנושיים מאוד, את כל מעגל החיים בעצם. היא יצרה יציקות של האנשים שהיא הכירה, ולכן כמעט לכל פסל יש שם פרטי. הרבה ניסו לחקות את סגנון הפיסול שלה, שהצליח לתקשר עם הקהל הרחב בעזרת המסר הפשוט והישיר של אדם שנמצא תמיד בתנועה."
כתבה עליה האוצרת תמי כץ פרימן: "בהקשר הרחב של תולדות האמנות אפשר למקם את צימבליסטה על רקע פיסול פיגורטיבי־ריאליסטי או לדבר על אמנים אחרים שהשתמשו בצבע אחד כדי לחרוג מתיאור ריאליסטי. ואולם, מעניין להאיר את האסטרטגיה הפיסולית שלה מכיוון פחות צפוי ולעגן אותה במושג הקרנבל של ימי הביניים — אותן חגיגות עממיות קומיות שהיו חלק מהמרקם התרבותי של התקופה. היסוד הריטואלי, המאמץ לשיווי משקל, האקרובטיקה שהולכת
נגד כוח הכבידה — כל אלה הן תחבולות קומיות שמקורן במופעי לוליינות, ג'וגלרים ומעשי קסמים: נפילה, טיפוס, קפיצה, קריסה, זינוק וריחוף; בניסיון לשמור תמיד על המתח בין שליטה, איזון ותיאום לבין הסכנה המתמדת לאבדם... הבחירה בתחבולה שמקורה בקרקס ובקרנבל — הנחותים והעממיים מבין הז'אנרים הקומיים — נכונה לצימבליסטה שמבקשת לספר סיפור פשוט, נהיר לכל נפש. באמצעים אלה היא מצליחה להעביר תחושה של אגדה, פנטזיה, משחק ומאגיה ובו בזמן לשבש את ההייררכיה בין הרציני לקומי".
צימבליסטה הלכה לעולמה בשנת 2014 בגיל 75.
יצירותיה נמצאות באוספים רבים וחשובים בארץ ובעולם.