נולדה בשנת 1900, נחשבת לאחת מחלוצות האמנות הישראלית וממניחי היסוד לציור המודרני במדינת ישראל.
נולדה ביפו להורים ילידי בולגריה, אשר היו ממתיישביה הראשונים של אחוזת בית (תל אביב).
למדה באקדמיה לאמנות "בבצלאל" ולאחר מכן למדה בפאריז לצד חשובי האמנים המודרניים כגון פיקאסו ומונה.
כבר בראשית דרכה נחשבה ציונה תג'ר ציירת מן השורה הראשונה. בשנת 1931 נערכה לכבודה תערוכת יחיד בגימנסיה הרצליה, ומאז הציגה בתערוכות רבות.
תג'ר הייתה אחת האמניות המשפיעות בשנות העשרים, היא נמנתה עם קבוצת האמנים הארצישראליים כגון ראובן רובין, אבל פן ונחום גוטמן, אשר התמקדו בציורי נוף של ארץ ישראל. סגנון ציור זה הושפע רבות מהסגנון הפרימיטיביסטי ששלט באותה תקופה באירופה.
ציונה אהבה להסתובב ברחובות העיר, לצייר את נופיה ואת אנשיה, אבל יותר מכל היא הרבתה לצייר את חבריה והשאירה אוצר פורטרטים של אנשי רוח בני תקופתה, כמו אברהם שלונסקי, ראובן רובין ועוד רבים אחרים.
באחד מאלבומיה רשמה ציונה: "הרגשתי שאין לי זכות קיום בלעדי הציור".
נפטרה בשנת 1988.
בשנת 1937 זכתה בפרס דיזנגוף.
בשנת 1948 ייצגה את ישראל בביאנלה בוונציה.
בשנת 1977 זכתה ציונה תג'ר לתואר "יקיר תל אביב".
בשנת 2003 תערוכה רטרוספקטיבית אחרונה במוזיאון תל אביב.
השתתפה בעשרות תערוכות חשובות.
יצירותיה נמצאות במוזיאונים ובאוספים רבים וחשובים בארץ ובעולם.